שפת "הדיאטות" ומדוע היא גרמה לנו לא להיות קשובים לעצמנו

"חרגתי " "מנה מותרת" "cheat meal" " חמש כפות פחמימה " "ספירת קלוריות" "אסור\ מותר" "חייב לאכול שעתיים מהקימה" "להקפיד לאכול כל 3 שעות " מוכר לכן ??? מתי בעצם התחלנו ללמוד לאכול? בתור תינוקות ידענו בדיוק מה המזון הבריא עבורנו , וידענו מה הכמויות הנכונות עבורנו ומתי לעצור. אז מתי זה השתבש?? הגיע היום שהרגשנו לא טוב עם עצמנו .החלטנו שצריך לעשות "דיאטה". תתארו לעצמכן שהייתן נרשמות לתוכנית לתזונה נכונה או "ירידה במשקל"ולא היו אומרים לכם מה לאכול וכמה , אלא פשט להקשיב לגוף שלכם . נשמע מפחיד? הרי למדנו לחשוב שאם לא יגבילו אותנו , אנחנו פשוט נזלול ונשמין ללא הפסקה. הרשי לי להציע חשיבה אחרת - במקום "אסור" - האם המתוק הזה טוב עבורי כרגע (יכול להיות שכן ) האם הוא ישביע אותי או רק יעשה אותי יותר רעבה וחסרת אנרגיות? במקום "להפקיד על אכילה של כל 3 שעות"- האם אני רעבה , או רק מחפשת להעסיק את עצמי עכשיו ? "חמש כפות פחמימה" האם אני באמת רעבה לעוד פחמימות? או שאני מחפש למלא צורך מסוים דרך האוכל או שפשוט טעים לי , אז מתחשק עוד? אולי יותר נכון לי עכשיו לתת לגוף שלי חלבון \ירקות ואהיה יותר קלילה לאחר הארוחה. הדיאטות גמרו לנו לאבד אמון ביכולות הטבעיות שלנו לדעת מה נכון לנו לאכול,

להקשיב לתחושות שבוע ורעב .לאכול מתוך חיבור. מזמינה אותך למסע של לסמוך על עצמך , להקשיב למניעים שגומרים לך לאכול וללמוד לזהות , להפריד ולתת להם את המענה הנכון .